דלגו לתוכן המרכזי

דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס לציון 40 שנים למלחמת יום הכיפורים

15 ספטמבר, 2013

בהרכנת ראש ובהכרת תודה, אנו מעלים על נס, את גבורתם של חללי מלחמת יום הכיפורים. אלפים מטובי בנינו ובנותינו נהרגו  דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס לציון 40 שנים למלחמת יום הכיפורים במלחמה ההיא, אלפים נפצעו וחלקם נושאים את פצעיהם עד היום, וכך גם אלפי המשפחות השכולות שנושאות את גלד האובדן כל ימי חייהם. אחיי ואחיותיי, אני מכיר את כאבכם, לבי-לבכם, לב העם כולו עמכם ביום הזה ובכל יום. כוחו של עם נבחן יותר מכל בימי סער של כשל ויגון, כשנראה שחוט חיינו עלול להתנתק. כך היה ביום הכיפורים לפני 40 שנה, כשצפירת האזעקה קרעה את היום הקדוש ביותר לעם היהודי.

כשפרצה המלחמה הייתי סטודנט ישראלי בארה"ב. כמו ישראלים רבים שלמדו בחו"ל, ביקשתי לשוב ארצה במהירות, ולהצטרף ליחידתי כדי להגן על המדינה. לרבים מדי שטסו איתי ארצה, היה זה המסע האחרון בחייהם. נחתנו למציאות קשה, היוזמה הייתה בידי האויב, ההנהגה כשלה בהערכת האיום ובפעולה הדרושה כדי לסכלו מבעוד מועד. לחלקם נראה היה שאנו נאבקים על עצם קיומו של הבית השלישי. כאיש אחד, ללא ויכוח ללא היסוס, התגייסו אנשי המילואים והצטרפו לחיילים הסדירים בחזית. יחד הדפו בגבורה עילאית את נחשולי האויב שזרמו לחולות סיני ולשדות הבזלת של רמת הגולן. הם הבינו היטב שגורלה של ישראל תלוי בכל אחד ואחד מהם.צה"ל בפיקודו של הרמטכ"ל דוד אלעזר דדו, החזיר מלחמה שערה ועבר להתקפה. תוך 3 שבועות היינו בשערי קהיר ודמשק, ולא היה שום כוח צבאי שיכול היה לעצור אותנו.

אחי יוני ז"ל, שהשתתף בקרבות רבים במלחמה, כתב להוריי שבועות אחדים אחרי סיומה: "קשה לתאר איך נקפּצות האצבעות לאגרוף פלדה בימי פרעות. כמה חזקה האומה וכמה גדולה היא ברגעי משבר". והוא מוסיף "אל תשכחו: הכוח, הצדק וההחלטה הנחושה איתנו וזה הרבה מאוד."

כושר העמידה של העם עמד אז, והוא נחוץ תמיד, בכל יום ובכל שעה, וגם היום, אבל איננו יכולים להסתפק בזה. חובתה של הנהגת העם להיות מפוכחת ולא מובלת ע"י אשליות או תקוות שווא. עליה לראות בשלמות את המרחב האסטרטגי. עליה להיות ערוכה תמיד בזמן. לפעמים עליה לעשות את הבחירה הקשה בין רע לרע יותר, ועליה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל. קיום זה נשען לא רק על כושר ההגנה שלנו, אלא גם על כוח המחץ של ההתקפה, על ידיעת האויב שהמחיר שנגבה ממנו על תוקפנותו נגדנו יהיה כבד מנשוא. זהו הבסיס האמיתי של הקיום שלנו. המצב האסטרטגי השתנה רבות מאז מלחמת יום הכיפורים: חתמנו הסכמי שלום עם מצרים וירדן ואנו מנסים להשיג הסדר עם הפלסטינים. כל זה לא היה קורה בלי ההבנה של שכנינו שלא ניתן להכריע אותנו בשדה הקרב.

אנו נמצאים היום בעידן אחר – בעיצומה של רעידת אדמה אזורית שלא הייתה כמותה מאז קום המדינה. מולנו ניצבים איומים חדשים - טילים, סייבר וגם נשק להשמדה המונית. אנו מקווים שההבנות שהושגו בין ארה"ב לרוסיה בעניין הנשק הכימי הסורי, יישאו תוצאות, ואכן ההבנות הללו ייבחנו במבחן התוצאה - השמדתם המלאה של כל מאגרי הנשק הכימי שהמשטר הסורי השתמש בו נגד האזרחים שלו. מבחן התוצאה חל גם על המאמצים של הקהילה הבינלאומית לעצור את התחמשותה הגרעינית של איראן. גם כאן, לא המילים יקבעו, אלא המעשים והתוצאות. בכל מקרה, ישראל חייבת להיות ערוכה ומוכנה להגן על עצמה, בכוחות עצמה מול כל איום, והיכולת הזאת והנכונות הזאת חשובה היום יותר מתמיד. 40 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ישראל חזקה יותר מאי פעם. בצד זה אנחנו זוכרים שמסד כוחנו האמיתי היה ונשאר רוחו של העם. אותה רוח של הלוחמים שנפלו ושל אלו ששבו מן המלחמה. זוהי רוחו של עם עתיק יומין שחזר למולדתו, שנכון להיאחז בה בציפורני חייו, ולהגן בחריפות שכלו ובאומץ לבו על מדינתו האחת והיחידה.


בימים אלה בין יום הכיפורים לחג הסוכות, בזוכרנו את חיילנו האמיצים שנפלו למעננו, אנו מרכינים ראש ומוצאים נחמה בדברי הנביא עמוס:
"בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים
אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת,
וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן
וַהֲרִיסֹתָיו אָקִים,
וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם".
יהי זכרם של הנופלים, ברוך.