דלגו לתוכן המרכזי

דברי רה"מ נתניהו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם"

23 אפריל, 2017

netanyahu dsc 0035  דברי רה"מ נתניהו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם"

מכובדי נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו נחמה, אעשה כעצתך ואומר מכובדיי הרבים, בראשם יקירינו, ניצולי השואה– אוּדִים מוצלים מאש שמאירים כלפידים.

בשבוע שעבר פורסם מחקר מעמיק, שמתבסס על אותו ארכיון פשעי הנאצים באו"ם. על פי המחקר בעלות הברית ידעו על ההשמדה ההמונית של היהודים כבר ב-1942. זו עובדה מצמררת, כי עד עכשיו היה נהוג לחשוב שהמועד של הבנת ממדי השואה על ידי בעלות הברית היה שנתיים מאוחר יותר. אני מכיר את הארכיון משום שעם הגיעי כשגריר ישראל לאו"ם, ב-1984, דרשתי וקיבלתי את פתיחתו של ארכיון זה שהיה חסום עד אז.

עכשיו, בעקבות המחקר החדש, מתבררת משמעות נוראה: לוּ המעצמות ב-1942 פעלו אז נגד מחנות ההשמדה – וכל מה שנדרש הייתה הפצצה חוזרת של המחנות, היה בכוחן להציל ארבעה מיליון יהודים, ומיליוני בני-אדם נוספים. המעצמות ידעו – ולא פעלו. בשעה שמעשי זוועה מחרידים בוצעו נגד היהודים, בשעה שאחינו ואחיותינו נשלחו לַמִשְֹרָפוֹת, בשעה שאחותה של אסתר מירון, נציגת הניצולים שתדבר כאן הערב, נתלשה מידיה על ידי מֵנְגֶלֶה באושוויץ – המעצמות ידעו, ולא פעלו.

מכובדיי, מה שחולל את האסון הייחודי והבלתי-נתפס של עמנו, הוא שילוב של שלושה גורמים: השנאה התהומית ליהודים, האדישות של העולם מול הזוועות, והחולשה של עמנו, החולשה הנוראה בגלות. האם השנאה נעלמה? לא, היא לא נעלמה. ואם לשפוט על פי ההיסטוריה בת אלפי השנים של האנטישמיות, זו תהיה תמימות לחשוב שהיא תיעלם בעתיד הנראה לעין.

בצד האנטישמיות שמתגלית מחדש במערב, מתפרצת שנאה עזה ממזרח: האנטישמיות של האסלאם הקיצוני ששני פלגיו, המונהגים על ידי איראן ודאע"ש, חותרים בגלוי להשמידנו. שנאת היהודים מופנית כעת גם למדינת היהודים. האנטישמיות החדשה-ישנה רווחת אצל חוגים במערב והיא גם רווחת במוסדות האו"ם. הצביעות זועקת לשמיים. ואשר לאדישות העולם, האם בתחום זה נשתנה משהו? גם כאן חייבים להודות, שהתשובה בעיקרה שלילית. אמנם מאז מלחמת העולם השנייה לא ארעה טרגדיה שדומה בהיקפה לשואה, אבל ישנם מקרים רבים בהם העולם עומד מנגד - ואינו מונע השמדת עמים ואינו מונע גם רצח המוני: בביאפרה, בקמבודיה, ברואנדה, בסודן, ואכן, גם בסוריה. ועם זאת, בתוך האפלה, יש כמה נקודות אור. אחת מהן התרחשה רק עכשיו, והיא תגובתו הנחרצת של הנשיא טראמפ – על טבח הילדים הסוּרִים בנשק כִּימִי. 

גם אנו לא אדישים לַסֵבֶל בסוריה. אנחנו הקמנו בית חולים שדה צמוד לגדר. יש פה רופאים ישראלים, רופאים ישראלים יהודים, דרוזים, ערבים. ישראל טיפלה בבית החולים הזה ועכשיו בבתי חולים אחרים באלפי פצועים סוּרִים, כולל ילדים רבים שנפגעו במלחמה האכזרית הזאת.

אבל ככלל, האמת הפשוטה היא זאת: בעולמנו – קיומו של החלש רופף. מול מדינות ותנועות רצחניות סיכוייו לשרוד – אינם גבוהים. החזק הוא זה ששורד. החלשים נמחקים. עמנו חווה זאת על בשרו בשואה, והלקח עומד לנגד עינינו בכל עת.

הלקח הוא שעלינו להיות מסוגלים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, מול כל איום, מול כל אויב. אלה המכוונים כליה נגדנו, מעמידים עצמם בסכנת כליה. זו לא התגרות, זו גם לא הגזמה, זו הדרך היחידה להבטיח באמת את עתידנו. ויש בכוחנו לעשות זאת. אני אומר את הדברים בדם לבי. כי הלקח הזה מנחה אותי יום-יום – בוקר-בוקר וערב-ערב. זהו התפקיד העליון, לא הבלעדי, אבל התפקיד העליון והראשון של ראש ממשלה בישראל. אני אומר זאת בשם הנספים, ובשמכם – בני העם היהודי, אזרחי ישראל, ובתוכם אתם – ניצולי השואה היקרים. כי כאן חוללנו, כולנו, הדורות שבנו ובונים את מדינת ישראל, את השינוי הגדול בגורל היהודי: החלפנו את החולשה בעוצמה!

מעם חסר ישע הפכנו לאומה איתנה. מעם חסר מגן הפכנו למדינה עם כוח מגן מן החזקים בעולם. אנו מטפחים בתנופה רבה את עוצמתנו הצבאית, המודיעינית, הטכנולוגית. יש לנו גאווה עצומה בדמוקרטיה הפתוחה, התוססת והמוסרית שלנו. היא מייצגת ומייצרת הישגים מרשימים בכלכלה, במדע, בתרבות - בכל תחום. הדברים הללו נותנים לנו תקווה, הם נותנים לנו חוסן, כי אל מול האנטישמיות הנמשכת, אני אומר לכם, אזרחי ישראל - עמים שלמים מעריצים את העוצמה שלנו, את האמונה שלנו בצדקתנו, את הנכונות להגן על ארצנו, את היצירתיות, את החדשנות, שטבועה בנו - וזהו מהפך עצום. עם קטן שלפני שלושת רבעי מאה היה אֵפֶר וְאָבָק, נהיה לכוח משמעותי על הבמה העולמית. מאין בא הכוח? מקורו בעוצמת הרוח של עמנו שמתבטאת בתעצומות הנפש של ניצולי השואה.

בשבוע שעבר נוכחנו בכך, רעייתי ואני, כשנפגשנו איתכם מדליקי המשואות. הסיפורים המרגשים של כולכם הותירו אותנו פעורי-פה. למשל הסיפור שלך מקס פְּרִיבְלֶר. כילד בן 11 ניצלת ממוות על ידי אביך שגונן עליך בגופו בגיא ההריגה. יצאת פצוע מתוך הבור, ראית את הקלגסים תולים את אמך וקורעים לגזרים את אחיך התינוק. נשבעת, ילד יהודי, לנקום את דמם, ברחת ליערות ובגיל 14 התגייסת לצבא האדום. הנה מקס, אתה איתנו פה – זקוף, גאה, עטור מדליות, עם ילדים, נכדים ונינים ששירתו בצה"ל.

או הסיפור שלך, משה פורת – הילד היהודי מהונגריה. כשהיית אסיר במחנה מַאוּטהַאוּזֶן הנאצים טבעו בזרועך את המספר 10-80-80. וּרְאוּ זה פלא: סיפרת לנו שכאן בארץ, עם גיוסך לצה"ל כנער בן 17, היית גאה כל כך בזה שהתגייסת לצבא ההגנה לישראל, והסתכלת באוהל בעששית על פנקס החוגר והמספר האישי שלך– 10-80-80.

זהו בתמצית מופלאה כל סיפור התקומה: האדם אותו אדם, המספר אותו מספר, אבל הגורל רחוק מלהיות אותו גורל. עברנו מחוסר אונים לעוצמה, מאפלה לאורה, ממוות לְחיים. משאול תחתיות נסקנו לִפְּסָגוֹת, כדברי הנביא יחזקאל בחזון העצמות היבשות. יש בנו חיוניות אדירה, יכולת כבירה, רוח עָזָה. יחד צירפנו כוח לכוח.

יחד נעמוד בעזרת השם מלוכדים בכל מבחן. יחד נשמור על ביתנו ויחד נבטיח את נצח ישראל!